תגית: שיבעה

להיות עם המשפחה של האדם שמת.
לעזור למשפחה של האדם שמת בזמן של האֵבֶל של המשפחה.
להגיד למשפחה של האדם שמת דברים טובים על האדם שמת.

עצב גדול על משהו או על מישהו שאנחנו נפרדים ממנו.
כל אדם שנמצא באבל מתנהג בצורה שונה.
יש אנשים שבוכים הרבה.
יש אנשים שרוצים להיות לבד.
יש אנשים שרוצים להיות עם משפחה וחברים.
יש אנשים שעושים סימן של קרע בחולצה שלהם.
יש אנשים שלובשים רק בגדים שחורים.
יש אנשים שלא מסתפרים ולא מתגלחים.
יש אנשים שבגלל העצב קשה להם לישון או לאכול.
אֵבֶל זאת תקופה קשה ועצובה.
האבל יכול לקחת זמן.

באבל, כל אדם מתמודד (לומד להסתדר) בזמן אחר.
בסוף האבל, אנחנו מבינים שהאדם שאנחנו נפרדים ממנו לא יחזור יותר.
אנחנו זוכרים את מי שאנחנו נפרדנו ממנו.
אנחנו יכולים להרגיש דברים גם אל מישהו שאנחנו נפרדנו ממנו. למשל: אהבה, געגוע.

ימים של אֵבֶל (עצב גדול) על אדם שמת.
בדת היהודית השבעה היא 7 ימים, שבוע.
בדתות אחרות, 3 ימים.
לכל אחד יש את המנהגים שלו.

בשבעה, בני המשפחה הקרובה של האדם שמת יושבים ביחד בבית.
לשבעה מגיעים אנשים שהכירו את האדם שמת ואנשים שמכירים את המשפחה.
החברים והאנשים באים כדי לנחם את המשפחה של האדם שמת.
לדוגמה: לשבת ביחד, לדבר ולהקשיב.
לפעמים האנשים שמגיעים לנחם בשבעה מביאים אוכל למשפחה של האדם שמת. לדוגמה: פשטידה, עוגה.
לפעמים (לא תמיד), מדברים על האדם שמת.
לפעמים מספרים על דברים שהאדם שמת עשה או אמר.

לכל משפחה יש מנהגים של אֵבֶל משלה.
יש משפחות שיושבות עם בגד קרוע על הרצפה.
יש משפחות שבוכות חזק כל היום.
יש משפחות שמספרות סיפורים מצחיקים על האדם שמת.
יש משפחות שמראות תמונות וסרטים של האדם שמת למי שבא לבקר בשבעה.
יש משפחות שמתפללות בימי השבעה.