מחבר: Edan

אדם שהמשטרה חוקרת אותו כי היא חושבת שהוא עבר (עשה) עבירה פלילית. עבירה היא מעשה שאסור לפי החוק (למשל, לגנוב, לרצוח, לנסוע במהירות גבוהה מדי, להתנהג באלימות). העובדה שאדם חשוד לא אומרת שהוא באמת עשה את העבירה. בית המשפט יִקְבַּע בסוף אם האדם עשה את העבירה או לא.

אדם יכול לפנות לרשויות החוק (למשל, למשטרה) כשמישהו עושה נגדו עבירה פלילית (למשל, גונב ממנו, מתנהג אליו באלימות). לפנייה הזו קוראים תלונה. את התלונה ממלאים בטופס תלונה

תהליך שמתחיל ברגע שמישהו עושה עבירה פלילית או כשחושדים (חושבים) שהוא עבר עבירה פלילית. עבירה פלילית היא מעשה שאסור לפי החוק. כל אחד יכול להגיש תלונה במשטרה נגד האדם שעבר עבירה פלילית או שחושדים (חושבים) שהוא עבר עבירה פלילית. אחרי שמגישים את התלונה במשטרה, כל פעולה שעושים בקשר לעבירה הפלילית היא חלק מֵהַהֲלִיךְ הפלילי. לדוגמה,

צוואה שאדם מביא לבית המשפט, או כותב בתוך בית המשפט או כותב אצל הָרַשָם לענייני ירושה. השופט או הָרַשָּׁם לענייני ירושה קוראים את הצוואה למוריש (לאדם שכותב את הצוואה), וכותבים על הצוואה שהם קראו אותה. במקרה כזה לא צריך לחתום על הצוואה בפני עֵדִים.

צוואה שאדם אומר בעל פה (בדיבור) לשני עֵדִים. הָעֵדִים יכולים להיות גם היורשים של אותו אדם. הָעֵדִים כותבים את הצוואה ששמעו, וצריכים לחתום על נייר שהם שמעו את הצוואה. אחר כך, העדים צריכים לשים את מה שהם כתבו בבית המשפט (לתת לבית המשפט לשמור על הצוואה). אפשר לעשות צוואה בעל פה רק אִם האדם גוסס

בדרך כלל כותבים צוואה מול שני אנשים שהם הָעֵדִים לצוואה. כשכותבים צוואה מול שני עֵדִים לא חייבים לכתוב את הצוואה בכתב יד. חשוב שֶׁהָעֵדִים לא יהיו היורשים של האדם שכתב את הצוואה. על צוואה כזו כותבים תאריך, והמוריש וְהָעֵדִים חותמים עליה.

בצוואה בכתב יד המוריש צריך לכתוב בכתב היד שלו את כל הצוואה. הוא גם צריך לכתוב את התאריך ולחתום על הצוואה. בצוואה בכתב יד לא צריך לחתום על הצוואה מול עֵדִים.

מוריש הוא אדם שכותב צוואה, ומתאר איך יחלקו את הכסף והרכוש שלו (כסף בחשבון הבנק, חפצים, דירה, מכונית) אחרי שהוא ימות, ומי יקבל את הכסף והרכוש. מוריש הוא גם אדם שנפטר, ומשאיר ירושה (כסף ורכוש) לאנשים אחרים (שהם היורשים). אדם יכול לִבְחוֹר למי הוא רוצה להוריש את הכסף והרכוש שלו.

כאשר אדם כתב צוואה ולאחר מכן נפטר, היורשים שלו מקבלים את הכסף והרכוש שלו (חפצים, דירה, מכונית) לפי מה שהוא כתב בצוואה. לפעמים היורשים רוצים לחלק את הרכוש והכסף בצורה אחרת ממה שהאדם שנפטר רצה. זאת אומרת, לחלק את הכסף והרכוש לא לפי הצוואה של הנפטר. במקרה כזה הם עושים הסכם חדש. להסכם הזה קוראים

אדם יכול לכתוב בצוואה מה הוא רוצה שיעשו בכסף וברכוש שלו (חפצים, דירה, מכונית) אחרי שהוא נפטר.

כשאדם נפטר ואין לו צוואה, צריך להגיש בקשה לָרַשָּׁם לענייני ירושה. הרשם עוזר עם החלוקה של הירושה. הָרַשָּׁם אומר איך צריך לחלק את הירושה לקרובים של הנפטר לפי החוק.

מחלקה במשרד המשפטים. כשמישהו נפטר, היורשים שלו פונים אל העובדים במחלקה של הֳרַשָׁם לענייני ירושה כדי לממש (להוציא לפועל) את הצוואה או הירושה של האדם שנפטר. כדי שהיורשים יקבלו את מה שמגיע להם לפי הצוואה, העובדים במחלקה של הרשם לענייני ירושה בודקים שהצוואה כְּתוּבָה לפי כל ההכללים שהחוק קובע.

ירושה לפי החוק (דין זה חוק). לפעמים קורה שאדם נפטר ולא משאיר צוואה שקובעת מי יקבל את הירושה (הכסף והרכוש שלו). במקרה הזה נותנים אֶת הירושה למי שהחוק קובע. בדרך כלל החוק קובע שֶׁיִּתְּנוּ את הירושה לבן הזוג או בת הזוג (בעל או אישה) ולילדים.

אדם או אנשים שקיבלו ירושה (למשל כסף, חפצים או בית) ממישהו שנפטר. אֶת הירושה מקבלים לפי מה שהאיש שנפטר כתב בצוואה. אִם אין צוואה אז היורשים מקבלים את הירושה לפי מה שהחוק קובע (בדרך כלל הילדים ובני הזוג הם היורשים לפי החוק).

מקום שאליו מגיעים אנשים שיש להם סכסוכים (שלא מסכימים זה עם זה), כדי שהשופטת או השופט יחליטו איך לפתור את הסכסוך (הוויכוח) בהתאם לחוק.

אדם שנבחר בבחירות להיות נציג של מִפְלָגָה בַּכְּנֶסֶת. בַּכְּנֶסֶת במדינת ישראל יש 120 חברי כְּנֶסֶת. התפקיד של חברי הַכְּנֶסֶת הוא לחוקק חוקים ולייצג את האזרחים.